The site formerly known as borntojump.com
gallery | skydiving | photoshp | gear | archive | contact | home

חידוד 

מהי תמונה חדה? למה אנחנו כמהים לעדשות שיהיו "חדות כתער"? למה זה כל כך חשוב? בפשטות, אפשר לומר שתפיסת המציאות הויזואלית שלנו מתבססת בחלקה על קצוות (edges). ככל שהקצוות ברורים יותר, כך התמונה נראית חיה יותר ואמיתית. כשם שאנחנו מנסים לתפוס את הצבעוניות, הקונטרסט והאווירה בסצנה אל תוך הצילום שלנו, כך נרצה שהקצוות יהיו חדים וברורים על מנת להחיות את התמונה מתוך אוסף שטוח ודי משעמם לכשעצמו של פיקסלים. לכן נשאף שהפוקוס יהיה מדויק ובדיוק היכן שנרצה אותו, נכוון את עומק השדה לקבלת טווח פוקוס ראוי לסצנה ונרצה שהתמונה תהיה חדה ככל האפשר בטווח עומק השדה. בעוד שני הגורמים הראשונים באים לידי ביטוי בתכונות ויכולות אופטיות של המערכת שלנו, חדות התמונה נמצאת במידה רבה בשליטתנו וניתנת לשינוי לאחר הצילום. במלים אחרות – השקענו כ"כ הרבה כסף, זמן ומאמץ לצלם את תמונות מליון הדולר, אז שמטר מקו הסיום לא נוציא מהן את המיטב?

לקריאה נוספת בנושא, מומלץ לעיין במאמר הבא

עובדה: תמונות דיגיטאליות הן רכות.

בין אם הן נוצרו ע"י מצלמה דיגיטאליות עם עדשה חדה ככל שתהיה, ובין אם אנחנו עובדים על סריקה של תמונה-פילם-שקופיות, תהליך הדיגיטציה של מעברי גוונים חלקים ומפורטים למטריצה של פיקסלים (תהיה הרזולוציה גבוהה ככל שתהיה ויכולת ההפרדה גבוהה ככל שתהיה – לפחות בטכנולוגיה הזמינה לנו כיום) מחייב יצירת פיקסלים "ממוצעים", תהליך המתבטא באובדן פרטים במעברי הגוונים (אותם שוליים אליהם התייחסתי לעיל) וברכות של התמונה. כאשר מוציאים קובץ שכזה להדפסה, ההמרה של פיקסלים גדולים יחסית לנקודות צבע קטנות מרכך את התמונה עוד יותר. גם בעיבוד קובץ לתצוגה על המסך, הקטנתו (בין אם בתצוגה או בפועל) גורמת לאיבוד מידע (פיקסלים), מה שמתבטא באיבוד אינפורמציה נוסף במעברי הגוונים החדים וברכות נוספת. כך שכל תמונה, בין אם צולמה דיגיטאליות או נסרקה, צריכה לעבור איזשהו חידוד על מנת להיות במיטבה.

ומי שחושב: "למה שלא אכוון את הגדרות החידוד במצלמהסורק למקסימום וזהו?" יכול להפסיק כאן ושיהיו לו חיים נחמדים.

אתם עוד איתי? טוב.

נתחיל בדוגמה, תמונה לא מחודדת לעומת אותה תמונה לאחר חידוד:

התמונה הלא מחודדת נראית שטוחה ומתה, בעוד בתמונה המחודדת הפרט בסירה אליו כיוונתי חד וברור עם עושר של פרטים עדינים בטקסטורה של העץ, בעוד הרקע נותר מטושטש וחלק.

אם כך, חידוד אכן חשוב. חשוב מאוד אפילו. אבל...
איך מחדדים? כמה לחדד? מה השיטה הטובה ביותר? מתי בכלל מחדדים?
אין תשובה חד משמעית לשאלות אלה. סוג החידוד ורמתו תלויים במספר גורמים, ביניהם הפלט המתוכנן (מסך-מדפסת-הדפסה במעבדה), טעמנו האישי, מה אנחנו מנסים להעביר בתמונה ועוד.

כמו כל דבר אחר, ישנן מספר דרכים לחדד תמונה בפוטושופ. במאמר זה אסקור את הדרכים נפוצות לחידוד תוך שקילת החסרונות והיתרונות של כל דרך.

מתי מחדדים?

הגישה המקובלת היא שמחדדים בסוף תהליך העבודה על התמונה. מוטב לבצע את כל התיקונים הנדרשים בתמונה – קונטרסט, טונאליות, רוויה, תיקוני חשיפה וכו' – ראשית ורק בסוף לחדד. בהתחשב בעובדה שהחידוד הנדרש משתנה בהתאם לפלט הרצוי, גישה זו נשמעת הגיונית למדי. בנוסף, חשוב לזכור שבחידוד טיפוסי במקרים לא מעטים, באזורים המחודדים פיקסלים כמעט לבנים נהפכים ללבנים לגמרי ופיקסלים כמעט שחורים נהפכים לשחורים לגמרי. הפיקסלים השחורים אינם בעייתיים כמו הלבנים. רוב המדפסות אינן מסוגלות להדפיס לבן טהור, מה שעשוי להתבטא בפיקסלים לא אחידים באזורים בהירים של התמונה. חידוד טרם גמר העבודה ושינויים נוספים על התמונה אחרי כן רק יחריפו את הבעיה, כמובן. לכן ככלל מומלץ לחדד לאחר שכל העבודה על הקובץ נגמרה.

כמו כן מומלץ לחדד בשכבה-קובץ נפרד על מנת לשמר את התמונה הלא מחודדת לחידודיםתיקונים עתידיים. ניתן לעשות זאת בפשטות ע"י חידוד ו-Save As….
אם מקטינים קובץ לתצוגת מסך, נקטין ראשית ואז נחדד על מנת לקבל ולשפוט את רמת ואיכות החידוד על הגודל הסופי של התמונה.

גישה אחרת, מרחיקת לכת קצת יותר, גורסת שמחדדים כל תמונה פעמיים ואף שלוש! ההיגיון מאחורי גישה זו הוא כזה:
1. חידוד ראשוני לפני תחילת העבודה על התמונה. חידוד זה הוא בד"כ קל ומטרתו להוציא את רוב הפרטים שאבדו בתהליך הדיגיטציה. Unsharp Mask עשוי להיות דרסטי מדי בשלב זה ולכן משתמשים בד"כ ב-Edge Sharpening (פירוט השיטות בהמשך)
2. חידוד קריאטיבי במהלך העבודה – כאשר החידוד בא לשרת את מה שהצלם מבקש להביע בתמונה והוא החידוד המרכזי והמשמעותי ביותר. דוגמה קלאסית הן עיניים בצילומי פורטרטים. בפורטרטים עיניים הן מוקד המשיכה העיקרי בצילום ונרצה שהן יהיו חדות ככל האפשר. חידוד סלקטיבי (גם על זאת בהמשך) מוגבר באזור העיניים יביא לאפקט הרצוי.
3. חידוד לפי סוג הפלט – החידוד הנדרש מתמונה בהתאם לסוג הפלט. ככלל, תמונות מוקטנות המיועדות לתצוגה על המסך דורשות חידוד קל יותר מתמונות היוצאות להדפסה, בעיקר בשל העובדה שיש בהן הרבה פחות פרטים עדינים מהתמונה המלאה. כמו כן גודל הפיקסל של מסך ממוצע גדול פי כמה מגודל הנקודה של כל מדפסת (למעט מדפסת סיכות, כמובן). לכן השפעות החידוד ניכרות הרבה יותר וכפועל יוצא נידרש לחדד הרבה פחות על מנת לקבל את אותו אפקט.

מטבע הדברים, כאשר אנו מחדדים תמונה יותר מפעם אחת, פעולות החידוד ראוי להן שיהיו יותר עדינות ומושכלות, תוך כדי תשומת לב לחידודים הבאים.

נתחיל עם השיטה הנפוצה ביותר לחידוד בפוטושופ:

UnsSharp Mask

פוטושופ מגיעה עם מספר פילטרים לחידוד, אותם תוכלו למצוא תחת Filters->Sharpen (ראו צילום מסך).
תחת תפריט זה ישנם מספר פילטרים. שלושת הראשונים לא נוגעים לנו כרגע ואינם מומלצים לשימוש על תמונות. אנו נתמקד ב-Unsharp Mask, או בקיצור USM (של Adobe, לא של Canon...) ה-Dialog Box של הפילטר נראה כך (מוצג כאן עם ערכי ברירת המחדל):

ישנם שלושה סרגלים לשינוי אופציות ואפשרות לבצע Preview על התמונה עצמה ברקע. בעבודה על תמונות גדולות ה-Preview יכול לקחת שנייה או שתיים, לכן מומלץ לבטלו במקרים אלה. ניתן להקטין ולהגדיל את הזום של ה-preview ע"י לחיצה על ה-"+" וה-"-" מתחתיו.
בנוסף, ניתן ללחוץ ולגרור על אזור ה-Preview על מנת לצפות באזור שונה של התמונה. כמו כן, לחיצה ממושכת על כפתור העכבר באזור ה-Preview תציג את התמונה ללא חידוד. יכולת זו שימושית במיוחד למקרים בהם כיבינו את ה-Preview על התמונה עצמה.

השם של הפילטר קצת מוזר. אנחנו רוצים לחדד, אז מה פתאום UnSharp? מקורות השם בחדר החושך (ההוא, עם הפילמים והמגדיל והכימיקלים), שם השתמשו בעותק נוסף של הנגטיב כמסכה לא חדה (An Unsharp Mask) לחידוד תמונות בהדפסה.

USM מחדד את התמונה על ידי הגדלת הקונטרסט לאורך השוליים בתמונה – שולי עלים של עץ על רקע השמיים, קמטים בפנים וכיו"ב. הפילטר לא ממש מזהה שוליים אלא מאתר פיקסלים השונים בערכם, הבדל הנקבע ע"י סרגל ה-
Threshold. לאחר מציאת הפיקסלים השונים, הפילטר מגדיל את קונטרסט הפיקסלים השכנים לאותו פיקסל בכמות הנקבעת ע"י ה-Amount. סרגל ה-Radius קובע את גודל האזור עבורו מתבצעת ההשוואה עבור כל פיקסל.

Threshold - קובע את סף קביעת ההבדל בין הפיקסלים
Amount - קובע את גודל הניגודיות של פיקסלים שכנים
Radius - קובע את גודל האזור עבורו מתבצעת ההשוואה עבור כל פיקסל

לפיכך, הזזת הסרגלים תשפיע על החידוד באופן הבא: העלאת ה-Amount וה-Radius מגבירים את החידוד, העלאת ה-Threshold מחלישה אותו. צירופים שונים של Amount ו-Radius יכולים להשיג את אותה רמת חידוד אך בהשפעה משתנה על הקונטרסט והצבעוניות של התמונה.
הערה: תכונה זו של הפילטר יוצרת כר נרחב של אפשרויות לשימוש בו ככלי להגברת קונטרסט ולא רק לחידוד. על כך בסוף המאמר...

נשמע לכם מסובך? למזלנו, לא ממש צריך לדעת את כל התיאוריה על מנת לעשות שימוש יעיל בפילטר. חוק האצבע קובע ש-Amount ו-Radius עובדים בכיוונים מנוגדים, בעוד Threshold קובע את חוזק האפקט הכללי. כלומר, כאשר ה-Amount גבוה ה-Radius צריך להיות נמוך. הוא כמובן יכול להיות גבוה גם כן, אבל התוצאות כאן יכולות להיות בלתי צפויות, אם כי מעניינות לפעמים...

נקודת פתיחה שאני אישית משתמש בה היא Amount=200, Radius=0.5, Threshold=0
מכאן בא שינוי של הערכים לכיוונים שונים עד לקבלת החידוד הרצוי. אישית אני בד"כ משאיר את ה-Threshold על 0 ומשתדל לא לעבור רדיוס של 0.5. מצאתי שה-Amount נוח יותר לעבודה לכוונונים עדינים, בנוסף, השפעתו של ה-
Radius על הקונטרסט חריפה הרבה יותר מאשר שינוי מקביל ב-Amount.

כאנקדוטה ומבלי להיכנס למתמטיקה של הפילטר, מניסיוני מצאתי שצירופים בהם מכפלת ה-Amount ב-Radius קרובה ל100 נותנת את התוצאה הנעימה ביותר לעין. מעבר ל100, והאפקט מוגזם. מתחת ל100, והוא בלתי מורגש. כלל אצבע, אם תרצו...

שיטה נוספת לשלוט בעוצמת החידוד היא לרכך את השפעת האפקט כולו על ידי בחירת Edit->Fade Unsdharp Mask לאחר ביצוע פעולת ה-
USM. יכולת זו אינה ייחודית ל-USM וניתנת לביצוע אחרי הרצת כל פילטר בפוטושופ.

השפעתה של פעולה זו שקולה לצעדים הבאים:
1. שכפול השכבה הלא מחודדת
2. הפעלת USM על ההעתק
3. שינוי האטימות ואו ה-
Blending Mode של השכבה המחודדת.
4. מיזוג שתי השכבות לשכבה אחת

ארבע במחיר אחד... לא רע, נכון? האמת היא שרע, די רע האמת. אם זאת הייתה כוונתנו, היינו עושים את ארבע הפעולות בנפרד, עם יותר שליטה ואפשרות לחזור לאחור.
במקרה של USM האפשרות לשנות
Mode לא ממש רלוונטית לחידוד per se, כי השפעותיה קיצוניות מאוד אם כי יכולות להתאים לחוש היצירתי של מי מכם. היתרון היחידי לאופציה זו הוא האפשרות להחליש במעט את הפילטר ע"י הורדת האטימות מ-100% ל-95-97% לערך לקבלת אפקט מעט קל יותר ללא הצורך לבצע Undo, פתיחת הפילטר מחדש ושינוי הפרמטרים. ככלל אני גורס שאם אתה רוצה לעמעם אפקט של פילטר, עשה זאת בפילטר עצמו או בשכבה נפרדת מלכתחילה...

אז מה היה לנו?

יתרונו הגדול של USM הוא בפשטותו ובמהירותו לאחר מספר מועט יחסית של חידודים באמצעותו מתפתחת תחושה די טובה לגבי עוצמת השינויים בו והסרגלים מתחילים להחליק מעצמם.
החסרון הגדול של USM הינו השפעתו על הצבעוניות והקונטרסט בתמונה מהיותו פילטר גלובלי המופעל על התמונה כולה. בנוסף, במקרים רבים הפילטר פשוט מייצר או מגביר רעש. מה שהפילטר מפרש כקצה ומחליט לחדד לא תמיד נתון לשליטתנו, לפעמים קיימים הרבה סוגים של שוליים בתמונה והפילטר לא יודע להבדיל בין אלה הדורשים חידוד (פרטים רלוונטיים בתמונה) ואלה שלא. לדוגמא: שולי השתקפויות בבוקה של עדשה לא מוצלחת במיוחד או רעש מצילום ב-ISO גבוה. ישנן שתי דרכים לעשות בו שימוש מושכל וסלקטיבי יותר, אך עליהן בהמשך...
חסרון נוסף הוא שבעת חידוד גבוה, יכולה להופיע הילה (HALO) סביב שוליים בתמונה. זאת בשל התופעה שתיארתי בראשית המאמר – פיקסלים לבנים פיקסלים שחורים...

אגב, בפוטושופ CS2 USM קיבל אח חדש וחכם – Smart Shapren. ב-CS2 המון דברים נהיו חכמים פתאום וקיבלו את התואר Smart... הוא נבדל מ-USM בכמה היבטים, מבצע עבודה טובה יותר לטעמי ויקבל את מקומו בסקירה הממששת ובאה של גרסה זו.





עמוד הבא (2/4) עמוד הבא

עמוד: 1/4